מפגש למחנכות כיתות א׳

על הרצף,
בתוך הכיתה

אוטיזם בכיתה א׳: להבין, לראות, לעשות

נועם גיל · פסיכולוג חינוכי

לפני שמתחילים, ניסוי קטן

שיעור רגיל לגמרי.

תכף תופיע על הלוח הוראה אחת פשוטה. נסו רק להבין מה צריך לעשות.

שימו לב: בלחיצה יתחילו כ-12 שניות של רעש חזק ומסך מהבהב. מי שרגישים לאור מהבהב או לרעש, מוזמנים להסתכל הצידה ולכסות את האוזניים.

בשקף הזה רצה הדמיה של 12 שניות: ההוראה ״פתחו את המחברת הירוקה בעמוד 12, העתיקו את התרגיל השני מהלוח, ומי שמסיים מביא לי את המחברת לשולחן״ הופיעה מילה אחר מילה, על רקע רעש של כיתה, זמזום נורה, גרירת כיסאות וצלצול. אחר כך נשאלה השאלה: באיזה עמוד? איזה תרגיל? ואיזו מחברת?

פִּתְחוּ אֶת הַמַּחְבֶּרֶת הַיְּרֻקָּה בְּעַמּוּד 12, הַעְתִּיקוּ אֶת הַתַּרְגִּיל הַשֵּׁנִי מֵהַלּוּחַ, וּמִי שֶׁמְּסַיֵּם מֵבִיא לִי אֶת הַמַּחְבֶּרֶת לַשֻּׁלְחָן.

אז… באיזה עמוד? איזה תרגיל? ואיזו מחברת?

ככה יכולה להרגיש הוראה רגילה לילד שהמוח שלו מתקשה לסנן את הרעש, האור והתנועה.

המסע של היום

ארבע תחנות, שתיל אחד

שורשיםמה זה בעצם אוטיזם?
עינייםאיך זה נראה בכיתה א׳?
צמיחהמה עושים ביום ראשון בבוקר?
מסגרתהכיתה, ההורים, ואת לא לבד

״

אם פגשת אדם אחד עם אוטיזם,
פגשת אדם אחד עם אוטיזם.

ד״ר סטיבן שור, מרצה לחינוך מיוחד, אוטיסט בעצמו

פרק 1

שורשים

מה זה בעצם אוטיזם?

מה אומר ספר האבחנות (DSM-5-TR)

קושי בשני תחומים, ושניהם נדרשים לאבחנה

תחום א׳

קושי בתקשורת ובקשר החברתי

  • קושי לנהל שיחה ״הלוך ושוב״, ולשתף אחרים בדברים שמעניינים או משמחים את הילד
  • קושי להבין ולהשתמש בשפה בלי מילים: מבט, הבעות פנים, תנועות ידיים
  • קושי ליצור חברויות ולהבין את ״החוקים הלא כתובים״ של החברה

תחום ב׳

דפוסים חוזרים וקושי בגמישות

  • תנועות, משחק או דיבור שחוזרים על עצמם
  • צורך חזק בשגרה קבועה, ומצוקה משינויים קטנים
  • תחומי עניין מעטים, עמוקים וממוקדים מאוד
  • רגישות־יתר או תת־רגישות לקולות, אור, מגע

ובנוסף: הסימנים קיימים מגיל צעיר, ויש להם השפעה ממשית על התפקוד היומיומי.

למה דווקא עכשיו?

כיתה א׳ היא הרגע שבו הדרישות קופצות

גןכיתה א׳כיתה ב׳ היכולות של הילד דרישות הסביבה כאן זה ״נחשף״
״הסימנים… ייתכן שלא יתבטאו במלואם עד שהדרישות החברתיות יעלו על היכולות המוגבלות.״
  • יותר ישיבה, פחות משחק חופשי
  • הוראות שנאמרות לכל הכיתה
  • חצר גדולה, צלצולים, מסדרונות
  • חוקים חברתיים מורכבים יותר
  • הרבה מעברים ביום אחד

* הגרף הוא המחשה של הרעיון, לא נתונים

ספקטרום, אבל לא כמו שחשבנו

הרצף הוא לא סרגל מ״קל״ ל״קשה״

כך נוטים לחשוב:

״קל״״קשה״

✕ זה לא מדויק

לכל ילד יש פרופיל משלו: בתחום אחד הוא מסתדר לבד, ובתחום אחר זקוק להרבה תמיכה.
בגרף: ככל שהצורה רחבה יותר לכיוון תחום מסוים, כך הילד צריך שם יותר תמיכה.

ובנפרד מהפרופיל: ספר האבחנות מגדיר שלוש רמות תמיכה: דורש תמיכה, דורש תמיכה משמעותית, דורש תמיכה משמעותית מאוד. הרמה היא לפי הצורך בעזרה, לא לפי ״כמה אוטיסט״.

* אורי ומאיה הם דמויות לדוגמה

כמה ילדים?

כמעט בכל כיתה יש ילד אחד

1 מכל 31ילדים בני 8 בארה״ב מאובחנים, נכון ל-2022
1 מכל 35ילדים שנולדו בישראל ב-2018 מוכרים על הרצף כבר בגיל 5
3.4 בניםעל כל בת אחת שמאובחנת. וכנראה שחלק מהבנות פשוט מתפספסות
כ-60%בלי מוגבלות שכלית (מבין הילדים שנבדקו)

למה המספר עולה? בעיקר בגלל הגדרה רחבה יותר, מודעות ואבחון טובים יותר, ולא בגלל ״מגפה״.

מה שומעים בחדר המורים

שישה מיתוסים, שש עובדות

לחצו על כל כרטיס כדי להפוך אותו

״זו מחלה״

זו דרך שונה של התפתחות, לא מחלה. היא לא מדבקת ואין לה ״תרופה״, והצרכים יכולים להשתנות עם הזמן והתמיכה.

״רק בנים״

היחס הוא כ-3 בנים לבת, ובנות רבות לא מאובחנות, בין השאר כי הן ״מסוות״.

״זה מהחינוך בבית״

לאוטיזם יש בסיס גנטי חזק, לא חינוכי. תיאוריית ״האם המקררת״ הופרכה כבר לפני עשרות שנים.

״זה מהחיסונים״

מחקר על 657,461 ילדים בדנמרק: אין קשר בין חיסון MMR לאוטיזם. המחקר שטען לקשר זויף, וכתב העת הסיר אותו.

״הם לא מדברים״

רובם מדברים. כ-30% מתקשרים מעט במילים, ורבים מהם מבינים יותר ממה שנראה, ומתקשרים בדרכים אחרות.

״אין להם רגשות״

יש להם רגשות, לפעמים עזים מאוד. הקושי הוא בתרגום בין שני אופני תקשורת, ומשני הצדדים.

81%
מההבדלים בסיכוי:
גורמים גנטיים

מאיפה זה מגיע?

זה לא בגלל החינוך בבית,
וגם לא ״חוסר גבולות״.

לאוטיזם יש בסיס גנטי חזק. במחקר על כ-2 מיליון ילדים בחמש מדינות, כולל ישראל, כ-81% מההבדלים בין ילדים בסיכוי לאוטיזם הוסברו בגורמים גנטיים (בישראל: 87%).

ומה עם הבית? הסביבה המשותפת בבית, מה שאחים חולקים, תרמה מעט מאוד לסיכון.

חשוב לזכור את זה בשיחה עם הורים, שרבים מהם עדיין מאשימים את עצמם.

ניסוי ״טלפון שבור״ עם מבוגרים

זה לא ״חוסר אמפתיה״. זה פער בין שתי שפות

רק אוטיסטים
✓ המידע עבר
רק לא-אוטיסטים
✓ המידע עבר
שרשרת מעורבת
עבר הרבה פחות מידע

כשאנשים מאותו ״סוג״ מעבירים סיפור מאחד לשני, הוא עובר טוב. בשרשרת מעורבת עבר הרבה פחות מידע. הקושי הוא דו-כיווני.

כלומר: הגשר נבנה משני הצדדים, וגם אנחנו לומדות לדבר בדרך שמתאימה לילד.

ילדה מחייכת יושבת בשקט ליד השולחן בכיתה, ומאחוריה ענן גשם אפור
בבית הספר
אותה ילדה בבית, ישנה מכורבלת בשמיכה על הספה, והתיק והנעליים זרוקים על הרצפה
בבית

מי שאנחנו לא רואות

הילדה השקטה
ש״מסתדרת מצוין״

בנות רבות (וגם בנים) לומדים להסוות: מחקים את החברים, מכריחים את עצמם להסתכל בעיניים, מחייכים, ״מחזיקים״ עד הבית.

המחיר הוא תשישות. ההורים מספרים על התפרקות בבית, והמורה רואה ילדה שקטה ומנומסת. שני הצדדים צודקים.

כשהורה אומר ״בבית זה אחרת לגמרי״, להאמין לו.

ילד אחד, כמה אתגרים

לעיתים קרובות, אוטיזם לא מגיע לבד

איזה חלק מהאנשים על הרצף, ילדים ומבוגרים, מתמודד גם עם:

הפרעת קשב (ADHD)
28%
הפרעת חרדה
20%
הפרעת שינה
13%

ילד אחד יכול להתמודד עם כמה דברים בבת אחת. ההבחנה ביניהם היא של הצוות המקצועי, ומה שאתן רואות בכיתה עוזר לצוות לראות את התמונה המלאה.

פרק 2

עיניים

איך זה נראה בכיתה א׳, ואיך זה מרגיש מבפנים

מה אפשר לראות בגיל 6 עד 7

שמונה תמונות מהכיתה

הרצאה על נושא אהובמדבר ״אל״ ילד אחר, פחות ״עם״
מבין מילולית״תפתחו את הראש״ נשמע מבהיל
״לא שומע״ הוראהמגיב פחות כשקוראים בשמו, למרות שמיעה תקינה
שומר החוקיםמקפיד שכולם ישמרו על החוקים בדיוק
משחק לבדאו ניגש לילדים בדרך שנראית תוקפנית או מפריעה
שינוי = מצוקהמורה מחליפה, טיול שבוטל
רעש, ריח, מרקםתגובה חזקה מדי, או חלשה מדי
פרופיל לא אחידקורא מצוין, ונאבק בגזירה ובחצר

אף סימן לבד לא אומר ״אוטיזם״, ולכל סימן יכולים להיות הסברים אחרים. זו רשימה להתבוננות, לא לאבחון.

קרחון: רק קצה קטן מעל המים, ורובו הגדול מתחת לפני המים

התנהגות היא תקשורת

מה שאנחנו רואות הוא רק קצה הקרחון

צועקבורח מתחת לשולחןמסרב לכתובמכסה אוזנייםשואל שוב ושוב ״מתי?״
עומס חושי לא הבין את ההוראה שינוי שלא ציפה לו חרדה מהלא-ידוע עייפות מ״להחזיק״ כל היום כתיבה שקשה לידיים

השאלה המועילה היא לא ״למה הוא עושה לי את זה?״ אלא ״מה קשה לו עכשיו?״

יום אחד בכיתה א׳

מתי במהלך היום זה נהיה קשה? (לחצו על כל תחנה)

מה הוא חווה

מה עוזר

ילד מכסה את האוזניים בידיים במסדרון צפוף ורועש

העולם החושי

אותה כיתה, עוצמה אחרת

שמיעהצלצול, מזגן, מייבש ידיים, 30 ילדים בבת אחת
ראייהפלורסנט מהבהב, קיר עמוס בקישוטים
מגעתווית בחולצה, תור צפוף, ״חיבוק״ של חבר
ריח וטעםארוחת עשר בכיתה, הסנדוויץ׳ של השכן
תנועהצורך לזוז, להתנדנד, ללחוץ ולמעוך דברים

ולפעמים להפך: תת-רגישות, ילד שנראה כאילו כמעט לא מרגיש מכה, או מחפש עוד ועוד תחושה.

משחק קצר

מה הוא באמת שומע?

לחצו על משפט כדי לשמוע אותו ״מילולית״, ואז את הניסוח המועיל

״תוריד את הראש מהעננים״

אין עננים בכיתה. מה רוצים ממני?

״אורי, תסתכל על הדף שלך.״

״עוד דקה מתחילים״

סופר עד 60, ואז מחכה שיתחילו.

״כשהטיימר מצלצל, מתחילים.״

״מי רוצה לקרוא?״

אני לא רוצה. אז לא אצביע, נכון?

״נועה, תקראי את השורה הראשונה.״

״שבו על זה רגע״

לשבת על הדף?

״תחשבו לבד חצי דקה, ואז נדבר.״

״אל תרוצו במסדרון!״

אז… לקפוץ?

״הולכים לאט, צמוד לקיר.״

״יופי, ממש התנהגות מצוינת״ (בציניות)

היא אמרה שזה מצוין! אמשיך.

אומרים בדיוק את מה שמתכוונים.

נפנוף, נדנוד, זמזום

לתנועה שחוזרת על עצמה יש תפקיד

  • היא מרגיעה, נותנת קלט חושי נעים, מבטאת שמחה או רגשות אחרים
  • לפי האגודה הבריטית לאוטיזם, אין סיבה לעצור תנועה שלא מזיקה לאיש
  • עצירה בכוח = עוד ״הסוואה״, עוד עומס, ולעיתים עוד חרדה
  • אם היא מזיקה או מפריעה: מחפשים מה מלחיץ, ומציעים חלופה בטוחה (כדור לחיץ, יציאה קצרה)

זה לא אותו דבר

התפרקות היא לא התקף זעם

התקף זעם

  • נראה שיש מטרה (ממתק, לא ללכת לשיעור)
  • שם לב לקהל, ובודק תגובות
  • נרגע כשמשיג את המטרה, או כשאין קהל

גבול ברור, רגוע ועקבי

≠

התפרקות (Meltdown)

  • הצפה: יותר מדי גירויים בבת אחת, זו לא בחירה
  • מאבד שליטה זמנית, וקשה לו להגיב באותו רגע
  • נרגע רק כשהעומס יורד, וזה לוקח זמן

להוריד עומס, לא להוסיף דרישות

כשלא בטוחים, מתייחסים כאל הצפה: קודם מורידים עומס, ורק אחר כך בודקים מה קרה.

* ההבחנה לפי מטרה וקהל היא כלל אצבע מעשי, לא הגדרה רשמית.

ויש גם תגובה שקטה: הסתגרות, שתיקה, ״היעלמות״, הימנעות מהמצב. גם היא יכולה לבוא מהצפה.

פרק 3

צמיחה

מה עושים ביום ראשון בבוקר

על מה זה מבוסס

972 מחקרים, 28 דרכים שעובדות

28פרקטיקות מבוססות ראיות
(סקירת NCAEP, 2020)

שמונה מהן, הכי רלוונטיות לכיתה רגילה:

תמיכות חזותיות הכנה לפני הקושי הנחיה, ועזרה שהולכת ופוחתת חיזוק חיובי עזרה דרך חברי הכיתה הדגמה (גם בסרטון) סיפורים חברתיים תנועה ופעילות גופנית

והבשורה הטובה: רוב הכלים האלה מתאימים גם לכל הכיתה, לפי עקרונות העיצוב האוניברסלי ללמידה.

כלי 1 · ודאות

כשיודעים מה יבוא, נשאר כוח ללמוד

לוח היום (לחצו על פעילות כדי לסמן שהסתיימה)

קריאה
כתיבה
ארוחת עשר
הפסקה
יצירה
הביתה

לוח יום חזותי

לכל הכיתה, ולפעמים רצועה אישית על השולחן. מורידים כרטיס בסוף כל פעילות.

״קודם… אחר כך…״

קודם דף עבודה, אחר כך לגו. שני כרטיסים, ובלי משא ומתן.

הכנה לפני מעבר

״עוד 5 דקות מסיימים״, עם טיימר שרואים בו את הזמן יורד. ושינוי? מספרים מראש.

מורה כורעת לגובה העיניים של ילד ומראה לו כרטיס עם שעון

כלי 2 · שפה

פחות מילים, יותר בהירות

במקום: ״יאללה מתארגנים, כולם מוציאים את מה שצריך ולא שוכחים מה שדיברנו!״

״דני, מחברת חשבון כחולה על השולחן.״ מצביעה על הלוח

  • פותחים בשם הילד, ונותנים הוראה אחת
  • אומרים מה כן לעשות, בלי ניבים ובלי ציניות
  • מחכים לפחות 10 שניות בשקט. חוזרים באותן מילים
  • לא כופים קשר עין. אפשר להקשיב בלי להסתכל

כלי 3 · סביבה

להנמיך את הווליום של הכיתה

מקום

רחוק מהדלת, מהמזגן ומהחלון. בקצה השורה. ראשון או אחרון בתור.

אוזניות

לעבודה עצמית, לטקסים ולאירועים רועשים, לפי תוכנית ולא ״כל היום״.

פינה שקטה

פוף, ספר, טיימר. הולכים אליה עם כרטיס, בלי לבקש בקול. זו לא פינת עונש.

תנועה

הפסקות תנועה בלוח (״שליח״ לספרייה, חלוקת דפים), וכרית ישיבה שמאפשרת לזוז.

טיפ: לשחרר אותו להפסקה 3 דקות לפני הצלצול, כדי שלא ייתקע במסדרון הצפוף.

כלי 4 · מוטיבציה

רכבות, חדי־קרן, דינוזאורים: זה הגשר

במקום להילחם בנושא האהוב, בונים עליו.

  • תרגילי חשבון על קרונות של רכבת
  • אותיות עם שמות של דינוזאורים
  • ״אחרי 5 תרגילים, תספר לי עובדה אחת על חלליות״
  • תפקיד ״המומחה״ של הכיתה לנושא, מול החברים

סקירה של 20 מחקרים: בכולם נמצא שיפור בלמידה, במעורבות החברתית או בשתיהן.

כלי 5 · חברים

ההפסקה היא שיעור, לא הפסקה

ניסוי מבוקר עם 60 ילדים אוטיסטים ב-30 בתי ספר רגילים, רבע מהם בכיתה א׳: מה הפחית בדידות בחצר?
לא אימון של הילד לבדו, אלא לימוד החברים איך לשחק איתו.

שניים-שלושה ״חברים להפסקה״
מלמדים אותם בקצרה, בלי לומר בשביל מי: להזמין, לחכות, להציע

הפסקה עם מבנה
משחק עם חוקים, ״מועדון לגו״ קבוע

מבוגר שמתווך
בהתחלה ליד, ואז נסוג בהדרגה

כלי 6 · חיזוק, הכנה וסיפור

לתפוס אותו מצליח, ולהכין אותו מראש

שבח ספציפי

לא ״כל הכבוד״, אלא ״חיכית בתור עד הסוף, ראיתי!״. מיד, ובקצרה.

בחירה

״בעיפרון או בטוש?״ בחירה קטנה מחזירה תחושת שליטה.

סיפור חברתי: ״תרגיל פינוי״

לפעמים בבית הספר יש תרגיל פינוי.

יהיה צלצול חזק. הוא יכול להיות לא נעים לאוזניים.

אני יכול לכסות את האוזניים בידיים, או לשים אוזניות.

אני הולך עם המורה והילדים לחצר, לאט.

אחר כך כולנו חוזרים לכיתה, והיום ממשיך כרגיל.

סיפור חברתי הוא כלי זול להכנה, לא תרופת פלא. במחקרים ההשפעה שלו צנועה, וטובה יותר דווקא בכיתות רגילות.

כשזה בכל זאת קורה

ארבעה רגעים של התפרקות

לפני

לזהות את הסימנים

מתנדנד יותר, מכסה אוזניים, שואל שוב ושוב. להציע עכשיו: כרטיס הפסקה, פינה שקטה, יציאה.

בזמן

בטיחות ושקט

להרחיק סכנה וקהל. מעט מילים. בלי דרישות, בלי מגע, בלי לעמוד מעליו. לחכות.

אחרי

מנוחה, לא שיחת מוסר

להחזיר בהדרגה לשגרה. השיחה, אם בכלל, מאוחר יותר.

למחרת

להיות בלשית

מה קדם להתפרקות? רעש? מעבר? דרישה? אם זה חוזר על עצמו, לפנות ליועצת לבדיקה מסודרת.

מבוגר רגוע בחדר הוא כלי חשוב. השקט שלנו יכול ״להידבק״.

מה לא עושים

שבעה קווים אדומים

✕לא עוצרים תנועות חוזרות שלא מזיקות

✕לא כופים קשר עין או מגע

✕לא מענישים על התפרקות. היא לא ״התנהגות רעה״

✕לא שוללים הפסקה כעונש

✕לא מניחים שילד שקט ״מסתדר״

✕לא ממהרים לחזור על הוראה, ולא מנסחים אותה מחדש

✕לא מאבחנים בעצמנו, ולא משתפים מידע על הילד בלי הסכמת ההורים

פרק 4

מסגרת

הכיתה, ההורים, ואת לא לבד

מה אומרים לילדי הכיתה

״לכל אחד מוח שעובד קצת אחרת״

במחקר עם ילדי כיתות ג׳–ה׳, כשהסבירו להם מה הם רואים וגם למה, הם היו מוכנים יותר להתחבר לילד.

״יש ילדים שרעש ממש מכאיב להם באוזניים. בשביל זה יש בכיתה אוזניות.״

״יש ילדים שזזים כדי להירגע, כמו שאני מתופפת עם העט.״

״כל אחד צריך משהו אחר כדי ללמוד, ובכיתה שלנו מקבלים את זה.״

מדברים על התנהגויות ועל צרכים, לא על אבחנות ולא על שמות, אלא אם ההורים ביקשו אחרת, ובתיאום עם היועצת.

ההורים

ההורים הם המומחים לילד שלהם

  • שואלים: מה עובד בבית? מה מרגיע? מה מציף?
  • כשהם מספרים על התפרקויות בבית והילד ״מצוין״ בכיתה, מאמינים. זה דפוס מוכר, לא כישלון הורי.
  • ערוץ קבוע וקצר: מה היה טוב היום, מה היה קשה, מה משתנה מחר
  • מספרים גם על הצלחות, לא רק על ״אירועים״

מי סביבך בבית הספר

את לא לבד

את, המחנכת״איש הקשר״: מכירה את הילד, מתאמת, בקשר עם ההורים
היועצתליווי, קבוצות חברתיות, תוכנית כיתתית
רכזת ההשתלבותעם מורת השילוב: שעות תמיכה, תוכנית חינוכית יחידנית (תח״י)
הפסיכולוגית החינוכיתמהשפ״ח: הערכה, ייעוץ לצוות ולהורים
המתי״אמומחים לאוטיזם, הדרכה ומורות שילוב
הצוות הרב-מקצועיבראשות המנהלת, מומלץ שייפגש אחת לשבועיים
ההוריםשותפים מלאים. הם מכירים את הילד הכי טוב
הסייעת (אם יש)שותפה בכיתה: מקבלת ממך את הכלים, ועוזרת בלי להפריד את הילד מהכיתה

ומה אם אין אבחנה?

ילד שמדאיג אותך: מתבוננים, מתעדים, מתייעצים

1

מתבוננים

כמה שבועות, בכמה מצבים: בכיתה, בחצר, במעברים.

2

מתעדים

דוגמאות קונקרטיות: מתי, איפה, מה קרה רגע לפני. גם את החוזקות.

3

מתייעצים

עם היועצת ורכזת ההשתלבות. משם, לשיחה מתואמת עם ההורים, ובהסכמתם, לפסיכולוגית.

ומה לא? לא אומרים להורים ״אני חושבת שהוא אוטיסט״. מתארים התנהגויות, לא אבחנות.

למשל: ״שמתי לב שבמעברים, כמו היציאה להפסקה, קשה לו מאוד, ושהוא מכסה את האוזניים כשיש רעש. איך זה נראה אצלכם בבית?״

לקחת הביתה

חמישה דברים ליום ראשון בבוקר

כל שתיל צומח בקצב שלו,
ולכיוון האור שלו.

התפקיד שלנו הוא לדאוג לאדמה, למים ולאור.

תודה · נועם גיל, פסיכולוג חינוכי

ועכשיו: שאלות?

להמשך הדרך

איפה ללמוד עוד, בחינם

מקורות

    מקורות (המשך)

      מקורות (המשך)