המסע של היום

ארבע תחנות, שתיל אחד

מה אומר ספר האבחנות (DSM-5-TR)

קושי בשני תחומים, ושניהם נדרשים לאבחנה

ובנוסף: הסימנים קיימים מגיל צעיר, ויש להם השפעה ממשית על התפקוד היומיומי.

למה דווקא עכשיו?

כיתה א׳ היא הרגע שבו הדרישות קופצות

* הגרף הוא המחשה של הרעיון, לא נתונים

ספקטרום, אבל לא כמו שחשבנו

הרצף הוא לא סרגל מ״קל״ ל״קשה״

ובנפרד מהפרופיל: ספר האבחנות מגדיר שלוש רמות תמיכה: דורש תמיכה, דורש תמיכה משמעותית, דורש תמיכה משמעותית מאוד. הרמה היא לפי הצורך בעזרה, לא לפי ״כמה אוטיסט״.

* אורי ומאיה הם דמויות לדוגמה

כמה ילדים?

כמעט בכל כיתה יש ילד אחד

למה המספר עולה? בעיקר בגלל הגדרה רחבה יותר, מודעות ואבחון טובים יותר, ולא בגלל ״מגפה״.

מה שומעים בחדר המורים

שישה מיתוסים, שש עובדות

לחצו על כל כרטיס כדי להפוך אותו

ניסוי ״טלפון שבור״ עם מבוגרים

זה לא ״חוסר אמפתיה״. זה פער בין שתי שפות

כשאנשים מאותו ״סוג״ מעבירים סיפור מאחד לשני, הוא עובר טוב. בשרשרת מעורבת עבר הרבה פחות מידע. הקושי הוא דו-כיווני.

כלומר: הגשר נבנה משני הצדדים, וגם אנחנו לומדות לדבר בדרך שמתאימה לילד.

ילד אחד, כמה אתגרים

לעיתים קרובות, אוטיזם לא מגיע לבד

איזה חלק מהאנשים על הרצף, ילדים ומבוגרים, מתמודד גם עם:

ילד אחד יכול להתמודד עם כמה דברים בבת אחת. ההבחנה ביניהם היא של הצוות המקצועי, ומה שאתן רואות בכיתה עוזר לצוות לראות את התמונה המלאה.

מה אפשר לראות בגיל 6 עד 7

שמונה תמונות מהכיתה

אף סימן לבד לא אומר ״אוטיזם״, ולכל סימן יכולים להיות הסברים אחרים. זו רשימה להתבוננות, לא לאבחון.

התנהגות היא תקשורת

מה שאנחנו רואות הוא רק קצה הקרחון

השאלה המועילה היא לא ״למה הוא עושה לי את זה?״ אלא ״מה קשה לו עכשיו?״

יום אחד בכיתה א׳

מתי במהלך היום זה נהיה קשה? (לחצו על כל תחנה)

משחק קצר

מה הוא באמת שומע?

לחצו על משפט כדי לשמוע אותו ״מילולית״, ואז את הניסוח המועיל

נפנוף, נדנוד, זמזום

לתנועה שחוזרת על עצמה יש תפקיד

זה לא אותו דבר

התפרקות היא לא התקף זעם

כשלא בטוחים, מתייחסים כאל הצפה: קודם מורידים עומס, ורק אחר כך בודקים מה קרה.

* ההבחנה לפי מטרה וקהל היא כלל אצבע מעשי, לא הגדרה רשמית.

ויש גם תגובה שקטה: הסתגרות, שתיקה, ״היעלמות״, הימנעות מהמצב. גם היא יכולה לבוא מהצפה.

על מה זה מבוסס

972 מחקרים, 28 דרכים שעובדות

והבשורה הטובה: רוב הכלים האלה מתאימים גם לכל הכיתה, לפי עקרונות העיצוב האוניברסלי ללמידה.

כלי 1 · ודאות

כשיודעים מה יבוא, נשאר כוח ללמוד

כלי 6 · חיזוק, הכנה וסיפור

לתפוס אותו מצליח, ולהכין אותו מראש

סיפור חברתי הוא כלי זול להכנה, לא תרופת פלא. במחקרים ההשפעה שלו צנועה, וטובה יותר דווקא בכיתות רגילות.

כשזה בכל זאת קורה

ארבעה רגעים של התפרקות

מבוגר רגוע בחדר הוא כלי חשוב. השקט שלנו יכול ״להידבק״.

מה לא עושים

שבעה קווים אדומים

מי סביבך בבית הספר

את לא לבד

ומה אם אין אבחנה?

ילד שמדאיג אותך: מתבוננים, מתעדים, מתייעצים

ומה לא? לא אומרים להורים ״אני חושבת שהוא אוטיסט״. מתארים התנהגויות, לא אבחנות.

למשל: ״שמתי לב שבמעברים, כמו היציאה להפסקה, קשה לו מאוד, ושהוא מכסה את האוזניים כשיש רעש. איך זה נראה אצלכם בבית?״

לקחת הביתה

חמישה דברים ליום ראשון בבוקר

להמשך הדרך

איפה ללמוד עוד, בחינם