המחשה: ילדה יושבת מכווצת על ספסל בפינת הכיתה, דף מקושקש לרגליה, ואימא מחכה בפתח הדלת

המחשה. תמר היא דמות בדויה

לאנשי טיפול, ייעוץ ופסיכולוגיה

פאנס/פאנדס
כשילד משתנה בן לילה

מה ידוע היום על זיהום, דלקת ומוח, ומה אפשר לעשות

מנהלות עמותת פאנדס ישראל

מידע כללי. לא כלי אבחון ולא ייעוץ רפואי.
© 2026 נועם גיל · הוכן עבור עמותת פאנדס ישראל · noamgill.co.il

הסיפור של תמר

$המחשה: ילדה מציירת בשמחה ליד שולחן המטבח, ותיק בית הספר מוכן ליד הכיסא$

יום ראשון.תמר, בת 8, בכיתה ב׳. אוהבת לצייר, הולכת לבית הספר בשמחה.

המחשה: הילדה במיטה עם צעיף סביב הצוואר, ואימא מניחה יד על ראשה

יום שלישי.כאב גרון וחום קל. הרופאה אומרת: דלקת גרון. אחרי ארבעה ימים היא חוזרת ללימודים.

המחשה: הילדה ליד הכיור, שוטפת ידיים בפנים מודאגות

כשבוע אחרי שהחלימה,בתוך יומיים בלבד: שוטפת ידיים שוב ושוב, מפסיקה לאכול בארוחת עשר, מתעוררת בלילה בבכי, וכתב היד שלה מתפרק.

המחשה: הילדה נצמדת לאימא בשער בית הספר, ומורה מחכה לה בחיוך

בשער בית הספרהיא לא מסכימה לעזוב את היד של אימא. ״זה רגשי״, אומרים לאימא. ״אולי משהו קרה בבית?״

המחשה. תמר היא דמות בדויה

מה הייתם חושבים?

תמר: שוטפת ידיים, לא אוכלת, בוכה בלילה, נצמדת לאימא. מה הסיבה?

חרדה

פחדים חדשים, היצמדות לאימא וטקסים באמת נראים כמו חרדה.

משהו קרה בבית

שינוי חד בהתנהגות מעלה מיד שאלה על אירוע בבית, וזו שאלה שצריך לשאול.

חוסר גבולות

סירוב לעזוב את אימא ובכי בלילה נראים מבחוץ כמו קושי להציב גבולות.

משהו בגוף

דלקת הגרון כבר חלפה, ולכן קל לא לקשר בינה לבין השינוי.

כל התשובות סבירות, אבל חסרות שתי שאלות:

כמה מהר זה קרה? ואחרי מה?

אצל תמר זה קרה בתוך יומיים, כשבוע אחרי שהחלימה מדלקת גרון.
יש ילד שמתעורר יום אחד והוא ילד אחר, ויש ילד שאצלו השינוי נבנה במשך כמה שבועות.

לא כל קושי רגשי מתחיל כך. מה שמצדיק לחשוב גם על הגוף הוא השילוב: התחלה מהירה, שינוי חד בכמה תחומים, אצל ילד שתפקד היטב.

⏱ 1.5 דק׳

לבקש הצבעה בהרמת יד על כל כרטיס, וללחוץ על הכרטיס שקיבל הכי הרבה ידיים. לא לומר לאף אחד שטעה. זה לא מבחן.

השאלה ״כמה מהר?״ היא שאלה שאיש טיפול טוב כבר שואל. המסר: הופעה פתאומית אצל ילד שתפקד היטב היא סיבה לחשוב גם על הגוף. זה לא אומר שהבית לא רלוונטי: שינוי פתאומי מצדיק בירור רחב, גם גופני וגם של אירועי חיים.

הקצב משתנה בין ילדים. במרפאה בסטנפורד רק 40% מ-47 הילדים, ובקנדה 22%, עמדו בהגדרה של הופעה חריפה (ראו שקף 8). גם שינוי שנבנה במשך שבועות, אצל ילד שתפקד היטב, מצדיק בירור רפואי.

מפת המפגש

מה זה?הגדרה, מהלך ומספרים

מה קורה בגוף?זיהום, דלקת ומוח

אבחון וטיפולוגם בישראל

המשפחההורים במצוקה

מה עושיםבבית הספר ובחדר הטיפול

פרק 1

מה זה?

הגדרה, מהלך ומספרים

שני שמות, קשורים זה לזה

1998

PANDAS

הפרעות נוירופסיכיאטריות אוטואימוניות בילדים, הקשורות לסטרפטוקוק

הופעה חריפה של OCD או טיקים, לפני גיל ההתבגרות, סמוך לזיהום בסטרפטוקוק (החיידק של דלקת הגרון).

2012

PANS

תסמונת נוירופסיכיאטרית בילדים, בהופעה חריפה

אותה הופעה פתאומית, גם אחרי זיהומים אחרים או בלי גורם מעורר ידוע.

ב-PANDAS ההופעה קשורה לסטרפטוקוק, וב-PANS גם לזיהומים אחרים, או בלי גורם ידוע. במצגת משתמשים בשם המשותף פאנס/פאנדס.

⏱ 1 דק׳

PANDAS תוארה ב-NIMH ב-1998, על סמך 50 הילדים הראשונים. ב-2012 הורחבה ההגדרה ל-PANS, והוצעו גם שמות אחרים (CANS, PITANDS). במרפאות דווח שמספר הבנים כפול ממספר הבנות, ושגיל ההתחלה הממוצע הוא כ-7 (Swedo et al., 2015).

השמות המלאים באנגלית: PANDAS, Pediatric Autoimmune Neuropsychiatric Disorders Associated with Streptococcal infections. PANS, Pediatric Acute-onset Neuropsychiatric Syndrome.

לשאלות בלבד, לא על המסך: אם שואלים על DSM: התסמונת מוגדרת בקריטריונים של קבוצת מומחים, ולפי הנחיה קלינית של בית החולים לילדים בקונטיקט (2026) היא לא אבחנה נפרדת ב-DSM-5, ונחשבת אבחנה של שלילה. אם שואלים על המעמד ב-DSM-5-TR או ב-ICD-11: לא להרחיב.

התרשים מציג את שני השמות כשני עיגולים מחוברים, כדי להדגיש שהם קשורים. אם שואלים על היחס ביניהם: בספרות PANDAS מוגדרת כתת־קבוצה של PANS.

הסימן הוא הפתאומיות

1

הופעה פתאומית ודרמטית של OCD או הגבלת אכילה חמורה

2

ועוד לפחות 2 מ-7 תחומים, באותה חומרה ובאותה פתאומיות:

חרדה (בעיקר חרדת פרידה)

מצבי רוח שמשתנים במהירות, או דיכאון

עצבנות, תוקפנות, התנגדות

נסיגה התנהגותית (״כמו ילד צעיר יותר״)

ירידה בתפקוד בבית הספר, בקשב ובזיכרון

קשיים חושיים או מוטוריים, כולל כתב היד וטיקים

סימנים גופניים: קשיי שינה, הרטבה, תכיפות במתן שתן

3

לא מוסבר במחלה אחרת

הקריטריונים נכתבו לרופאים, לא כרשימת סימון. את האבחנה קובע רופא, אחרי בירור.

מניסיון ההורים בעמותה, ולא כחלק מהקריטריונים: לעיתים השינוי הראשון עדין וקל לפספס אותו, ואז עוברים חודשים עד שמגיעים להידרדרות ברורה.

⏱ 2 דק׳

הקריטריונים נוסחו בסדנת מומחים ב-NIH ב-2010, על סמך נתונים של יותר מ-400 ילדים, ואומצו בוועידת סטנפורד (2013).

הגבלת אכילה פתאומית, למשל מפחד להיחנק או להקיא, עומדת בתנאי הראשון גם בלי OCD קלאסי.

זו אבחנה של שלילה: רק רופא קובע אותה, אחרי בירור.

השורה על שינוי ראשון שקל לפספס היא מניסיון ההורים בעמותה. אם שואלים איך זה מתיישב עם ״הופעה פתאומית״: הקריטריונים דורשים הופעה חריפה, ובפועל גם במרפאה בסטנפורד רק 40% מהילדים עמדו בהגדרה הזו (Frankovich et al., 2015, ראו שקף 8). לעיתים השינוי הראשון מזוהה רק בדיעבד, כשמשחזרים את ציר הזמן. את האבחנה קובע רופא.

לא קו ישר, אלא גלים

המחשה, לא נתוני מחקר

במרפאה ייעודית בסטנפורד, רוב הילדים שהתסמינים שלהם הופיעו בפתאומיות עברו מהלך של התלקחויות והפוגות.

כמה ילדים?

״יודעים בדיוק כמה ילדים חולים בתסמונת״

הערכות של אחוזים מכלל הילדים נשמעות בתקשורת ובאתרים, אבל אין מחקר שפורסם מאחוריהן.

״אין דבר כזה״

יש לתסמונת קריטריונים שנוסחו בסדנת מומחים במכון הלאומי לבריאות בארה״ב, ומרפאות מטפלות בה, גם בישראל. המחלוקת היא על הסיבה ועל הטיפול.

מחקר בשלושה מרכזים רפואיים בארה״ב (2017–2019) העריך שבכל שנה אובחן 1 מכל 11,765 ילדים בגילי 3–12. המחברים כתבו שייתכן שהמספר האמיתי גבוה יותר.

במרפאה ייעודית ל-OCD בקנדה, 5% מהילדים עם OCD עמדו בקריטריונים. זה שיעור בתוך מרפאה, לא באוכלוסייה.

התשובה הכנה: לא יודעים. אבחון נדיר, שכיחות שעוד לא נמדדה מחקרית ברמה מספקת, ובמציאות יש הרבה יותר ילדים ממה שמאובחנים.

⏱ 1.5 דק׳

לשאול את הקהל על כל כרטיס ״נכון או לא?״ ורק אז ללחוץ על הכרטיס או על ״הבא״: קודם נמחקת הטענה, ואחר כך הכרטיס מתהפך. המשפטים במירכאות מסכמים את מה שנשמע בתקשורת ובין הורים ואנשי מקצוע, ואינם ציטוטים מילה במילה.

במחקר מארה״ב: 95,498 ילדים בטיפול ראשוני, 13 מקרים מאומתים מתוך 357 חשודים. ייתכן שהמספר נמוך מהאמיתי, כי לא חיפשו לפי קוד של טיקים. המספר מקנדה והמספר מארה״ב מודדים דברים שונים, ואין להשוות ביניהם.

NIMH כותב שהשכיחות אינה ידועה ושהמצבים ״נחשבים נדירים״ (בתרגום). בקנדה (2019–2021) קיבלו את התווית 84 ילדים, 1 מכל 60,155, ורק אצל 22% דווחה הופעה פתאומית. בישראל אין נתונים, והתסמונת לא מדווחת למשרד הבריאות. כ-200 הילדים במרפאה במאיר (2024) הם לא אומדן שכיחות.

לשאלות בלבד: המספר 1 מכל 200 מופיע באתר PANDAS Network, ואת 2%–5% ציטט ד״ר גוטסמן ב-ynet (2024) כהערכה מארה״ב. על 1 מכל 200 כתבו Wald et al. (2023) שאין לו מקור ברור. ל-2%–5% לא נמצא מחקר שפורסם. כדאי לתאם עם ד״ר גוטסמן לפני ההצגה, כי הדברים שלו מצוטטים כאן.

אם שואלים על מה נשען המשפט ״ובמציאות יש הרבה יותר ילדים ממה שמאובחנים״: זו הערכה מהשטח, לא מספר שנמדד. מחברי המחקר האמריקאי כתבו שייתכן שהמספר האמיתי גבוה יותר, ומשפחות רבות מדווחות על עיכוב ארוך באבחון: בסקר הורים בארה״ב (646 ילדים, 2023) רק 13%–34% אובחנו אצל הרופא הראשון. מחקר שמודד כמה ילדים לא אובחנו עדיין אין.

פרק 2

מה קורה בגוף?

מהגרון אל המוח

סטרפטוקוק, החיידק של דלקת הגרון

מה ידוע

במחקר על יותר ממיליון ילדים בדנמרק, בדיקה חיובית לסטרפטוקוק נקשרה לסיכון גבוה יותר ל-OCD ולטיקים.

גם זיהום גרון שלא נגרם מסטרפטוקוק העלה את הסיכון ל-OCD, אבל פחות.

למה קשה להוכיח את הקשר

כ-12% מהילדים נושאים את החיידק בלי להיות חולים
בדיקה מהירה במשטח גרון מחמיצה 5%–15% מהזיהומים
זיהום יכול להיות בלי שום תסמין, ולחלוף עוד לפני שמבחינים בשינוי

ולא רק סטרפטוקוק: דווחו קשרים גם למיקופלסמה (חיידק של זיהומים בדרכי הנשימה), לשפעת ולזיהומים אחרים, בלי הוכחה שהם הגורם.

איור: צללית של ראש וצוואר של ילדה, ומסלול נקודות שעולה מהגרון אל עומק המוח

מהגרון אל המוח: ההשערה המובילה

השערה. חלק מהשלבים הודגמו בעכברים או במחלה אחרת, ולא בילדים עם פאנדס.

1

זיהום, בפאנדס סטרפטוקוק בגרון

2

מערכת החיסון מגיבה: נוגדנים (חלבונים שמסמנים ״אויב״) ותאי דלקת

3

טעות בזיהוי: חלקים בחיידק דומים לחלבונים בתאי עצב, והנוגדנים נקשרים גם אליהם (״חיקוי מולקולרי״, תואר במחלה אחרת שבאה אחרי סטרפטוקוק)

4

בעכברים, אחרי זיהום דרך האף: המחסום שבין הדם למוח נפרץ, ותאי דלקת ונוגדנים נכנסים

5

השערה: דלקת בגרעיני הבסיס, אזור עמוק במוח. אצל ילדים יש לכך ראיות עקיפות בלבד.

⏱ 2 דק׳

חיקוי מולקולרי תואר קודם בכוריאה של סידנהאם, מחלה אחרת שמופיעה אחרי סטרפטוקוק (Kirvan et al., 2003); זו תשתית להשערה, לא הוכחה בפאנדס.

תאי הדלקת בשלב 2 הם בעיקר מסוג Th17, כפי שנמצא בעכברים (Dileepan et al., 2016). הקונסורציום כותב (בתרגום) ש״מניחים״ שדלקת במוח משחקת תפקיד ברוב המקרים, ושהתסמונת הטרוגנית.

במודל העכברים הזיהום הוא דרך האף, והפגיעה העיקרית היא באזור הריח במוח, ולא בגרעיני הבסיס.

אם שואלים מה התפקיד של גרעיני הבסיס: אין לזה מקור במצגת, ולכן לא מרחיבים.

מחסום הדם־מוח (BBB)

מחסום תקין

דופן סביב כלי הדם במוח, שמסננת מה עובר מהדם אל המוח.

מחסום פגוע (בעכברים)

בעכברים שנחשפו שוב ושוב לסטרפטוקוק, המחסום נפרץ, תאי דלקת ונוגדנים נכנסו למוח, ותאי החיסון של המוח הופעלו. וכל זה בלי שנמצא במוח חיידק חי.

ב-2026: כשהשביתו בתאי החיסון של המוח מסלול דלקתי אחד, המחסום השתקם בחלקו. בעכברים, לא בילדים.

⏱ 1 דק׳

תאי הדלקת שהגיעו למוח הם מסוג Th17, ותאי החיסון של המוח נקראים מיקרוגליה. ב-2026 השביתו גנטית את הקולטן ל-IL-17 בתאי המיקרוגליה, והמחסום השתקם בחלקו. נטרול של IL-17 בנוגדן לא החזיר את תפקוד המחסום.

2016: נמצא גם אובדן סינפסות, ותאי Th17 כאלה נמצאו גם בשקדים של בני אדם. 2020: עכברים בלי Th17 הראו פחות דליפה ופחות הפעלת מיקרוגליה. 2026 (Nature Communications): בנקבות נמצא אובדן ביטוי של גני המחסום, וכימוקינים של מיקרוגליה עלו גם בסרום של חולים. רמת ראיה: בעלי חיים.

אם שואלים על ההגדרה המדויקת של מחסום תקין (הטור הראשון): זה תיאור כללי, לא להרחיב.

מה מצאו בילדים

בדם

נוגדנים של ילדים עם פאנדס נקשרו לתאי עצב בגרעיני הבסיס יותר מנוגדנים של ילדים בריאים. אחרי עירוי של נוגדנים מתורמי דם (IVIG) הקשירה ירדה, והירידה התאימה להקלה בתסמינים.

מחקר מעבדה קטן

בהדמיה

בסריקות MRI נמצאו הבדלים ברקמה בכל אזורי המוח שנבדקו, ובעיקר באזורים העמוקים, כמו גרעיני הבסיס.

ממצא עקיף

בגוף כולו

במרפאה ייעודית בסטנפורד, אצל יותר ממחצית הילדים נמצאו סמנים כלליים לכך שמערכת החיסון פועלת נגד הגוף עצמו (אוטואימוניות), ולחלק מהם התפתחה בהמשך דלקת פרקים.

מרפאה אחת, בלי קבוצת ביקורת

אצל ילדים יש ממצאים ראשונים. כולם ממחקרים קטנים או ממרפאה אחת, ואין הוכחה שזו הסיבה.

מה עדיין שנוי במחלוקת, ומה כן אפשר לומר

שנוי במחלוקת

האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (2024): יש מעט ראיות על הסיבות ועל הטיפול. מחקרי מעקב לא מצאו שרוב ההתלקחויות באות אחרי זיהום, וסקירה מ-2026 לא מצאה בדיקת מעבדה שיכולה לקבוע את האבחנה אצל ילד מסוים.

מה כן אפשר לומר

ההשערה המובילה: אצל חלק מהילדים, תהליך חיסוני־דלקתי במוח.

אין לראות בשינוי בחירה של הילד או כישלון של ההורים.

גם כשיש בסיס גופני, הקושי הנפשי של הילד אמיתי וראוי לתמיכה.

⏱ 1 דק׳

Kurlan (2008) מצא שרוב ההתלקחויות לא קשורות לזיהום. 5 מתוך 64 כן היו קשורות בזמן לסטרפטוקוק, יותר מהצפוי במקרה, וכולן אצל ילדים עם פאנדס. Leckman (2011) לא מצא קשר בזמן אצל ילדים עם פאנדס. ארגון רופאים (PPN) ערער ב-2025 על הדוח של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים. מחברי המחקר מ-2021 כתבו שעדיין לא הוכח שזה תהליך אוטואימוני (Xu et al., 2021). Gilbert (2019) מתאר מחלוקת משמעותית בין קלינאים לחוקרים.

אם שואלים ״אז זה קיים?״: המחלוקת היא על הסיבה ועל הטיפול, לא על הסבל של הילד.

לשאול את הקהל: מה מזה משנה לעבודה שלכם? (חצי דקה, שתיים־שלוש תשובות)

פרק 3

אבחון וטיפול

וגם מה קורה בישראל

אין בדיקת דם אחת שמאשרת את האבחנה

תחנה 1

ציר זמן

מתי בדיוק זה התחיל, וכמה מהר

תחנה 2

זיהומים

אצל הילד, האחים וההורים. קונסורציום מומחים: משטח גרון גם בלי כאב גרון, ובדיקות נוגדנים חוזרות.
האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים: לבדוק רק כשיש סימני זיהום.

תחנה 3

בדיקה גופנית ונוירולוגית

הרופא בודק את הילד, כולל תנועה ומערכת העצבים. בישראל, לפי העמותה: רק שני רופאים מאבחנים כיום את התסמונת, במאיר.

תחנה 4

שלילת מחלות אחרות

בודקים שאין מחלה אחרת שמסבירה את אותו שינוי

בדיקה מהירה שלילית לא שוללת זיהום בסטרפטוקוק, ובדיקת נוגדנים אחת לא מספיקה לאבחנה.

התפקיד של אנשי טיפול וחינוך: תיעוד מתוארך שעוזר לרופא לבנות את ציר הזמן.

⏱ 1.5 דק׳

בדיקות נוגדנים לסטרפטוקוק עדיפות כשחוזרים עליהן בהפרש של 4–8 שבועות (לפי הקונסורציום). האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים לא ממליצה על בדיקות נוגדנים כאלה, כי הרגישות והסגוליות שלהן נמוכות. אין הסכמה בין המסמכים. סקירה מ-2026 לא מצאה אף סמן עם דיוק אבחוני ברמת הילד (Cesaroni et al., 2026). פאנל קנינגהם לא נתמך במחקר (Hesselmark & Bejerot, 2017), ובדיקת Streptozyme אינה מומלצת.

כאן התפקיד של אנשי טיפול וחינוך: תיעוד מתוארך עוזר לרופא לבנות את ציר הזמן.

לשאול בהרמת יד: מי כבר ביקש פעם מהורים לשחזר מתי בדיוק זה התחיל? (חצי דקה, בלי דיון)

השורה בתחנה 3 היא דברי העמותה, נכון ל-2026: לפי העמותה, את האבחון עושים כיום רק ד״ר גוטסמן וד״ר שצמן שטוירמן במרכז הרפואי מאיר, ואין נוירולוג שמאבחן את התסמונת. העמותה עובדת גם עם נוירולוגית; את שמה מוסרים רק אם היא הסכימה לכך. אם שואלים לאן פונים קודם: לרופא הילדים, כמו בשקף 28.

שלושה מסלולים שפועלים במקביל

מסלול 1

טיפול בזיהום (אנטיביוטיקה)

מסלול 2

טיפול בדלקת ובמערכת החיסון, לפי החומרה

מסלול 3 התחום שלכם

טיפול בתסמינים ובתפקוד: בבית, בבית הספר ובחדר הטיפול, כולל הדרכת הורים, לצד הבירור הרפואי ולא במקומו

סולם החומרה במסלול 2

קלהמתנה במעקב רפואי, טיפול קוגניטיבי־התנהגותי ותמיכה; אם התסמינים נמשכים, נוגדי דלקת או סטרואידים לזמן קצר

בינוני עד קשהסטרואידים, IVIG (עירוי של נוגדנים מתורמי דם)

קיצוני, מסכן חייםהחלפת פלזמה (סינון נוגדנים מהדם): טיפול פולשני עם סיכונים רבים. לפי העמותה, היא לא מתבצעת היום בישראל בילדים עם התסמונת

הנחיות של קונסורציום מומחים (2017), לא ניסויים מבוקרים לפי האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (2024), IVIG והחלפת פלזמה מתאימים רק למקרים נדירים, בידי מומחים, ועדיף במסגרת ניסוי מבוקר. ההחלטה על טיפול בידי הרופא המטפל.

⏱ 1.5 דק׳

ההנחיות נשענות על ספרות ועל ניסיון עם יותר מ-1,000 ילדים, ובכמה נושאים לא הושגה הסכמה. IVIG הוא ״המועדף על רוב חברי הקונסורציום״ (בתרגום) במקרים בינוניים עד קשים.

האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (2024): אנטיביוטיקה רק עם תסמינים ובדיקה חיובית, ולא לטווח ארוך. הקונסורציום (2017) ממליץ על קורס אנטיביוטי ראשון לכל מקרה חדש, ועל מניעה ממושכת רק כשהמחלה קשה או חוזרת. אין הסכמה בין המסמכים.

על מסלול 3, וגם על שורת ״קל״ בסולם: האקדמיה האמריקאית ממליצה על טיפול קוגניטיבי־התנהגותי (CBT) כקו ראשון לחלק מהתסמינים. זה הטיפול שנעשה בחדר הטיפול, במסלול 3, גם כשהוא מופיע בסולם של מסלול 2.

לשאלות בלבד: ההנחיות כוללות גם טיפול תרופתי בתסמינים קשים. ההחלטה עליו שייכת לצוות הרפואי, והמצגת לא עוסקת בו. אם שואלים, עונים בעובדות. זו לא המלצה לפנות לטיפול פסיכיאטרי במקום הבירור הרפואי.

על החלפת פלזמה: לפי העמותה, נכון ל-2026 אין בישראל מסגרת שמבצעת אותה לילדים עם פאנס/פאנדס, אף שחוזר משרד הבריאות מ-2015 מונה את PANDAS בין ההתוויות. זה טיפול פולשני. בסדרה של 1,201 טיפולים ב-435 ילדים, במחלות שונות ולא בפאנס/פאנדס, היה סיבוך ב-12.7% מהטיפולים. השכיחים היו גרד ופריחה (7%), ולחץ דם גבוה או נמוך דווח בין 1% ל-2% מהטיפולים. רוב הסיבוכים היו קלים. סיבוכים חמורים היו נדירים: תגובה אלרגית קשה אצל ילד אחד, תגובת עור קשה אצל שלושה ילדים וזיהום אצל שלושה. לא היו מקרי מוות, ודום לב לא דווח (Lu et al., 2019). ההחלטה והמעקב בידי הצוות הרפואי.

אין תרופה אחת

מה נבדק, ומה נמצא

אנטיביוטיקה מונעתממצאים לא אחידים

נוגדי דלקת וסטרואידיםשיפור, רק במחקרים תצפיתיים

IVIGממצאים לא אחידים

החלפת פלזמהשיפור בניסוי קטן אחד

כריתת שקדיםאין ניסוי מבוקר

אנטיהיסטמיניםדיווחי הורים, לא נמצא מחקר

מהלך המחלה משתנה, עם התלקחויות והפוגות. במחקר מעקב אחד אחרי ניסוי IVIG, בלי קבוצת ביקורת: כעבור כ-3 שנים כבר לא היה OCD משמעותי אצל רוב הילדים שטופלו, אבל רובם עברו בדרך עוד התלקחות.

ירידה ממוצעת בחומרת ה-OCD (לא אחוז הילדים שהשתפרו)

ניסוי קטן, 1999, אחרי חודש

IVIG

45%

פלצבו

בלי שיפור משמעותי

ניסוי קטן, 2016, אחרי 6 שבועות

IVIG

24%

פלצבו

12%

ההבדל לא מובהק

ב-2026 דווח על ניסוי גדול יותר שמימנה חברת תרופות: ההבדל במדד הראשי לא היה מובהק, והתוצאות עוד לא פורסמו בכתב עת.

⏱ 2.5 דק׳

IVIG: עירוי של נוגדנים מפלזמה של תורמי דם רבים (הוסבר בשקף הקודם). מחקרים בלי קבוצת ביקורת מדווחים על שיפור, ולפי סקירות שיטתיות, הוודאות בראיות נמוכה.

ההסבר על IVIG לקוח מהנחיות הקונסורציום: תכשיר מפלזמה משולבת של תורמים, שמשפיע באופן רחב על מערכת החיסון; המנגנון שבו הוא עוזר בפאנס לא ידוע (Frankovich et al., 2017). אורך כל פס הוא האחוז עצמו, על סקלה של 0 עד 100.

1999: 30 ילדים. אחרי חודש נמדדה ירידה של 45% בחומרת ה-OCD בקבוצת ה-IVIG ושל 58% בקבוצת החלפת הפלזמה, ובקבוצת הפלצבו לא היה שיפור משמעותי. 2016: 35 ילדים; בשלב הפתוח שאחריו דווח שיפור של 55%–62%, והמחברים כתבו שלא הוכחה עדיפות.

ב-2026 דווחו ברישום הניסויים תוצאות של ניסוי שמימנה חברת תרופות (71 משתתפים): לא מובהק במדד הראשי (חומרת ה-OCD), ומובהק במדד משני (שיפור כללי). התוצאות עוד לא פורסמו בכתב עת.

אתרים שכותבים ״IVIG הוכח, 60%״ לא תואמים את המחקרים; לא לחזור על זה.

ניסוי המניעה הראשון (37 ילדים) לא הגיע למסקנה; השני (23 ילדים) הראה ירידה בזיהומים ובהתלקחויות לעומת השנה הקודמת, בלי פלצבו. התלקחויות שטופלו בסטרואידים היו קצרות יותר (6.4 מול 11.4 שבועות, מחקר תצפיתי).

כריתת שקדים: לפי Cocuzza (2022), במחקרים בלי קבוצת ביקורת נמצאה ירידה ב-OCD שלא הייתה מובהקת. המחברים כתבו שהתוצאות מבטיחות ושדרושות עוד ראיות.

במעקב של 3.3 שנים אחרי ניסוי IVIG, ל-88% לא היה OCD משמעותי, אבל ל-72% הייתה לפחות התלקחות אחת. אין מחקר שעקב לאורך שנים אחרי ילדים שלא טופלו, ורוב הילדים במחקר הזה קיבלו IVIG.

ד״ר גוטסמן אמר במאקו שבמרבית המקרים המחלה נמשכת כל החיים, והאתר של העמותה כותב שרוב הילדים משתפרים. לא להכריע ביניהם. לא לומר ״אין תקווה״.

השורה על אנטיהיסטמינים (תרופות נוגדות אלרגיה) מבוססת על דיווחים של הורים בקהילה. בחיפוש בספרות (10.2026) לא נמצא מחקר שבדק אותם בפאנס/פאנדס. זו לא המלצה. אם שואלים אם להציע את זה להורים: לא. תרופה ניתנת רק בהחלטת רופא.

ובישראל: לאן פונים, ומה זה עולה

המרכז הרפואי מאיר, כפר סבא

ד״ר גיורא גוטסמן, מנהל המרפאה הזיהומית לילדים, וד״ר רחל שצמן שטוירמן, רופאת המרפאה. לפי העמותה, אלה שני הרופאים היחידים בארץ שמאבחנים כיום את התסמונת. ב-2024 דווח על כ-200 ילדים בטיפול במרפאה.

עלות

לפי כתבות מ-2024, ובהן דברי ד״ר גוטסמן, IVIG לפאנס/פאנדס עולה 20–50 אלף ש״ח לסבב טיפול אחד. הטיפול לא נכלל בסל, וחלק מהקופות סירבו לממן אותו.

איך מגיעים: בודקים מול המרפאה ומול קופת החולים אם נדרשת הפניה. כדאי להגיע עם תיעוד מתוארך של מה שהשתנה ומתי.

לפי כתבה במאקו (2024), אין בישראל פרוטוקול טיפול מסודר לתסמונת. הממצאים על יעילות IVIG לא אחידים, וההחלטה עליו בידי הרופא המטפל.

המידע מוצג להיכרות, ואינו המלצה על גורם טיפולי.

⏱ 2 דק׳

לבדוק לפני ההצגה מול המרפאה במאיר אם נדרשת הפניה מהקופה.

ד״ר גוטסמן וד״ר שצמן שטוירמן הם מומחים קליניים ומרצים בתחום; לא לומר שפרסמו מחקר על התסמונת. שני הרופאים מרצים בכנס של העמותה ב-5.11.2026. לומר את זה בקול כשמציגים את המרפאה. ב-2024 דווח על רשימת המתנה: ד״ר גוטסמן אמר בתקשורת שעוד 50–60 ילדים ממתינים.

על המסך כתוב, לפי העמותה, שאלה שני הרופאים היחידים בארץ שמאבחנים כיום. לומר את זה כדברי העמותה, נכון ל-2026, ולא כעובדה שנבדקה. דף המרפאה הרשמי לא מזכיר את התסמונת. לא להציג שמות מרשימת אנשי המקצוע שבאתר העמותה.

מחקר ישראלי: מודל בחולדות באוניברסיטת תל אביב (2012). ב-2026 קיבלה מעבדה באוניברסיטה העברית מענק לחקר גורמים זיהומיים במחלות מוח שונות, ופאנס/פאנדס נכללת ברשימה. זו הודעה של האוניברסיטה, לא מחקר על התסמונת. חוזר משרד הבריאות מ-2015 מונה את PANDAS בין ההתוויות להחלפת פלזמה. הוא עוסק בהחלפת פלזמה ולא ב-IVIG, ולפי הקונסורציום היא מיועדת למצבים מסכני חיים; לא ידוע אם החוזר מיושם בילדים.

אין מסמך רשמי שמאשר או מכחיש את הנתונים על המימון; הם דברי רופא בתקשורת. מלבד החוזר על החלפת פלזמה, לא נמצאה באתר gov.il (10.2026) עמדה של משרד הבריאות על התסמונת. נתונים אלה נכונים ל-2024–2026, ויש לבדוק שוב לפני כל הצגה.

לפי העמותה, האבחון נעשה במסגרת אשפוז יום ילדים במאיר; דף המרפאה הרשמי מציג את המרפאה הזיהומית לילדים.

פרק 4

המשפחה

מה ההורים עוברים

המחשה

הורים במצוקה

79.6%

מ-216 הורים ובני משפחה של ילדים עם פאנס/פאנדס (סקר בקבוצות תמיכה ברשתות, 2023, מדגם לא מייצג) עברו את סף העומס, שמעיד על צורך במנוחה. הסף נבנה במקור לבני משפחה של מבוגרים חולים.

במרפאה בסטנפורד: מחצית מההורים עברו את סף העומס כבר בהתלקחות הראשונה. ברוב המשפחות, האימא הייתה האחראית העיקרית על הילד.
העומס גבוה יותר כשהילד החליף בית ספר, או כשההורה צמצם את שעות העבודה.
סקירה שיטתית (2026): משפחות נתקלות בחסמים של המערכת באבחון, בטיפול ובתמיכה בבית הספר.

״תמיד מאשימים אותנו, ההורים״ הורה בשוודיה, 2022 (בתרגום)

⏱ 2 דק׳

הסף לקוח משאלון עומס (CBI) שנבנה במקור לבני משפחה של מבוגרים חולים. ציון מעל הסף מעיד שהם זקוקים למנוחה מהעומס. המדגם לא מייצג, והאבחנה של הילדים לא אומתה; באותו סקר 72.9% דיווחו על מצוקה גבוהה.

סטנפורד: 97 בני משפחה שהיו האחראים העיקריים על הילד, 71% מהם אימהות. 104 הורים בהתלקחות (2018). הציטוט מראיונות עם 13 הורים בשוודיה (2022).

גם ההורים זקוקים לתמיכה: הקשבה, תמיכה רגשית וקבוצות הורים. פיילוט קטן (10 הורים, 2023) של תוכנית קבוצתית הראה ירידה בתסמיני טראומה ודיכאון, בלי קבוצת ביקורת.

אם אחת המציגות רוצה, זה המקום לספר בחצי דקה, בגוף ראשון, איך נראה לילה בהתלקחות. לומר בטון עובדתי, בלי דרמה, ובלי שם, גיל או פרטים שמזהים את הילד או את בית הספר.

מה הורים שומעים, ומה ידוע

״צריך יותר גבולות״

שינוי חד שמופיע בתוך ימים עד שבועות אצל ילד שתפקד היטב הוא סיבה לבדיקה רפואית, ולא רק לחיפוש הסבר בגבולות ובחינוך בבית.

״יש הפרעות נפשיות במשפחה, אז זה לא פאנדס״

השאלה על המשפחה היא חלק מהבירור, אבל הפרעות נפשיות במשפחה לא שוללות פאנס/פאנדס, ולא אומרות שההורים אשמים. כדאי לשאול גם על מחלות אוטואימוניות וזיהומים חוזרים.

״בביקור קצר הוא נראה תקין, אז אין בעיה״

בסדרה קטנה של משפחות, יותר ממחצית ההורים תיארו שהילד מצליח לרסן את התסמינים בזמן הערכה, ונראה תקין.

המשפטים במירכאות מסכמים את מה שהורים שומעים, ואינם ציטוטים מילה במילה: שניים מתוך מאמר של פסיכולוגית שהיא גם אימא לילד עם פאנדס (2025), ואחד מתוך סדרת מקרים.

⏱ 2 דק׳

שני המשפטים הראשונים מסכמים דברים שמתוארים במאמר דעה של פסיכולוגית שהיא גם אימא לילד עם פאנדס (Psychology Today, 2025). במאמר עצמו כתוב ״צריך רק משמעת״, והמילה ״גבולות״ מופיעה רק בתרגום החופשי באתר העמותה. אם שואלים: אלה סיכומים של מה שהורים שומעים, לא ציטוטים. בסדרה של 11 משפחות של אנשי בריאות, אצל 55% תואר שהילד מרסן את ההתנהגות בזמן הערכה.

אפשר לשאול את הקהל אם שמעו משפט כזה, בלי שמות ובלי פרטים מזהים. ללחוץ על כל כרטיס, או על ״הבא״: קודם נמחק המשפט, ואחר כך מופיע מה שידוע.

״גזלייטינג רפואי״: כשההורים מרגישים שלא מאמינים להם

מונח שהורים משתמשים בו לתחושה שמבטלים את מה שהם רואים, ושהבעיה ״בראש שלהם״. המונח מתאר חוויה, לא כוונה.

״יש נוירולוגים ופסיכיאטרים שלא מאמינים בקיומה של התסמונת״ ד״ר גיורא גוטסמן, מנהל המרפאה הזיהומית לילדים במאיר, מאקו, 2024

יש גם מחלוקת מדעית אמיתית: אין בדיקה שמאשרת את האבחנה, ויש מעט ראיות על הסיבות ועל הטיפול.

במחקר ראיונות בשוודיה, הורים תיארו שלוש תגובות של אנשי מקצוע:

מבטלים את האבחנה לגמריההורים מאבדים אמון

לא מתייחסים להורה כמי שמכיר את הילדההורים מאבדים אמון

מאשרים את מה שההורה יודעההורים בונים אמון

אפשר להאמין לתצפית של ההורים, גם בלי לדעת מה הסיבה.

ההורים עושים את הכי טוב שהם יכולים, וזה מרתון. הורים בעמותה סיפרו שהרגישו שמבינים אותם כששמעו את עינב צנגאוקר, אימא של מתן ששרד את השבי, מדברת על המאבק להחזיר את הבן שלה.

⏱ 2.5 דק׳

במחקר (13 הורים, 2024) מצוטטת אמירה של איש מקצוע (בתרגום): ״PANS היא רק אגדה אורבנית״. המחברים קוראים לזה (בתרגום) ״אי־צדק אפיסטמי״: לא מתייחסים להורה כמי שיודע משהו.

בסקר של 216 הורים ובני משפחה של ילדים עם התסמונת, הורה כתב (בתרגום) על ״הגזלייטינג של הקהילה הרפואית״. בסדרה של 11 משפחות, אצל 82% האבחון והטיפול התעכבו ביותר מ-4 שבועות.

ב-ynet (11.2024) אמר ד״ר גוטסמן בניסוח אחר שחלק מהרופאים לא מכירים את התסמונת או חושבים שהיא לא קיימת. בכתבה במאקו (2024) פסיכיאטרית הביעה חשש שהורים יתלו תקוות בפאנדס גם כשהבעיה פסיכיאטרית, ופוסט ביקורתי באתר DrKids (2026) כתב שאף טיפול לא הוכח. המונח נחקר גם בישראל, אבל במחקרים כלליים ולא על פאנס.

ייתכן שחלק מהקהל יגיע עם העמדות האלה. לא להאשים רופאים: יש מחלוקת אמיתית ואין בדיקה מאשרת, ובכל זאת אפשר להאמין לתצפית.

השורה האחרונה היא מדברי הורים בעמותה. עינב צנגאוקר היא אמו של מתן צנגאוקר, ששוחרר משבי חמאס באוקטובר 2025, והובילה מאבק ציבורי להשבתו. ההורים לא השוו בין המצבים, הם סיפרו שבדבריה של עינב הרגישו שמבינים אותם. לומר את זה בעדינות, ולא להוסיף השוואה בין המצבים.

אם מישהו מגיב או שואל על הרקע הציבורי: לא להיכנס לזה. זו תחושה שהורים תיארו, ולא עמדה בשום עניין ציבורי. לחזור לשקף.

פרק 5

מה עושים

בבית הספר ובחדר הטיפול

מה רואים בבית הספר המילה החשובה: ״פתאום״

ירידה חדה בלימודים

קושי להיפרד מההורה בשער או בכיתה

כתב יד שמתפרק

קושי חדש בחשבון

יציאות תכופות לשירותים

לא אוכל בארוחת עשר

טיקים או תנועות חדשות

עייפות, ורגישות חדשה לרעש או לאור

פתאום פוחד מלכלוך, ושוטף ידיים שוב ושוב

סימן אחד לבד לא אומר כלום, וכל אחד מהם שכיח גם מסיבות אחרות. מה שמעורר שאלה הוא שינוי פתאומי בכמה תחומים יחד, אצל ילד שתפקד היטב קודם. את ההערכה עושה רופא.

בהתלקחות קשה יכולות להופיע גם התפרצויות זעם ומחשבות על פגיעה עצמית. ילד שמדבר על פגיעה בעצמו או באחרים: פועלים מיד לפי נוהלי הבטיחות.

⏱ 2 דק׳

בין ילדים שכבר אובחנו עם פאנדס, בשתי מרפאות קהילתיות ובמדגם של המכון הלאומי לבריאות הנפש בארה״ב (2015), ל-75%–81% היו בעיות בבית הספר. זה לא אומר שבעיות בבית הספר מצביעות על פאנדס. באותן מרפאות: חרדת פרידה 86%–92%, קשיי שינה 71%, טיקים 60%–65%. אצל עד כ-70% יש טיקים כבר בהתחלה, או שהם מופיעים בהמשך (Thienemann et al., 2017).

על שורת הבטיחות: במרפאה ייעודית אחת דווחו מחשבות אובדניות (44%), התפרצויות אלימות (61%) ומחשבות על פגיעה באחרים (17%) (Frankovich et al., 2015). לא להציג את האחוזים כשכיחות כללית. הנוסח המלא של שורת הבטיחות נמצא בשקף 28.

הרשימה בנויה מדיווחי הורים ומסדרות של מרפאות, לא ממחקר שבדק ילדים בכיתה. ההתאמות מבוססות על הנחיות הקונסורציום, ודף העמותה משלים אותן ואינו מקור ראיות.

בקהילות דתיות נטילת ידיים וקפדנות בטקסים הן חלק מהחיים. המדד הוא שינוי פתאומי לעומת מה שהיה רגיל אצל הילד עצמו, ולא ההתנהגות כשלעצמה.

המחשה: מחברת פתוחה עם כתב יד קטן, מסודר ואחיד — לפני

המחשה. המחברת של ילד בדוי

אותה מחברת, שבוע אחר כך

לפי דיווחי הורים, בהתלקחות נפגעים כתב היד, החשבון, הקשב והזיכרון
התפקוד היומיומי והחברתי יורד בהתלקחות וחוזר בהפוגה, אבל קשיים בקשב, במהירות העיבוד ובכתיבה יכולים להישאר גם אחרי ההתלקחות

שומרים דפי עבודה עם תאריך:
גם הם תיעוד.

המחשה

כשרואים שינוי חד: חמישה צעדים

הצעה לעבודה, על בסיס ההנחיות הרפואיות והמחקר בשוודיה. לא פרוטוקול שנבדק במחקר.

1מתבוננים ומתארים התנהגות, לא אבחנה
2מתעדים: תאריך, מה השתנה, ומה קרה לפני כן (מחלה, היעדרות)
3מדברים עם ההורים: מה הם רואים בבית? מתי זה התחיל?
4מציעים להורים לפנות לרופא הילדים, עם ציר הזמן ביד
5מתאמים עם הצוות בהסכמת ההורים, ושומרים איתם על קשר

ומה לא: לא קובעים ״זה פאנדס״, ולא ממליצים על טיפול רפואי.

ילד שמדבר על פגיעה בעצמו או באחרים, או מפסיק לאכול ולשתות: פועלים מיד לפי נוהלי הבטיחות, ובסכנה מיידית פונים לשירותי חירום. לא מחכים לבירור הרפואי.

למידע ולליווי משפחות: עמותת פאנדס ישראל · Pandas.israel@gmail.com

משפט לדוגמה להורים

ראינו שינוי חד מאז יום ראשון: הוא לא נשאר בכיתה, וכתב היד השתנה. איך זה נראה אצלכם? כדאי להראות את זה לרופא הילדים.

⏱ 2.5 דק׳

ההנחיות ממליצות לבנות ציר זמן ולברר זיהומים גם אצל האחים וההורים. המשפט לדוגמה (משמאל, ייחשף בלחיצה) מאשר את התצפית בלי לקבוע סיבה, כמו התגובה שבנתה אמון במחקר השוודי.

אם ההורה כבר הזכיר את השם: ״אי אפשר לאבחן כאן, ומה שאתם רואים חשוב. כדאי לתעד ולהראות לרופא הילדים.״

שורת הבטיחות מפנה לנוהלי הבטיחות של המסגרת שבה עובדים, בית הספר או הקליניקה. היא לא הפניה לטיפול.

השורה ״למידע ולליווי משפחות״ מפנה לעמותה, שהיא קהילת הורים בהתנדבות. אנשי מקצוע יכולים לפנות אליה למידע, וגם להציע להורים לפנות. כשפונים על ילד מסוים, לא מוסרים פרטים מזהים בלי הסכמת ההורים. העמותה אינה שירות חירום ואינה נותנת ייעוץ רפואי.

איך נראה תיעוד שעוזר

הדף של תמר (דמות בדויה)

תאריך	מה ראינו	מה קרה לפני כן	מצורף
3.11	כתב יד גדול ומקושקש, מוחקת עד שהדף נקרע	בשבוע שעבר נעדרה כמה ימים, כאב גרון וחום	דף עבודה מתוארך
4.11	לא נכנסת לכיתה בלי אימא	—	—
4.11	לא אכלה בארוחת עשר	—	—
5.11	שוטפת ידיים בכל הפסקה	—	—

רושמים את מה שרואים ושומעים, בלי פרשנות ובלי אבחנה. התיעוד עובר דרך ההורים, ומשותף עם גורם נוסף רק בהסכמתם, מלבד חובות הדיווח שחלות על אנשי המקצוע.

דף לצוות בית הספר ומכתבים לתקופות של התלקחות ושל הפוגה, בעברית: באתר עמותת פאנדס ישראל, panspandasil.org

סורקים כאן

מה מערכת החינוך בישראל מאפשרת

לימוד בבית

חוק חינוך חינם לילדים חולים (2001): ילד בגיל לימוד חובה (מגיל 3) שנמצא בבית יותר מ-21 ימים רצופים לפי הוראת רופא, או שחולה במחלה מתמשכת יותר מ-4 שבועות, זכאי ללימוד בבית.

שעות חולים

שעות לימוד נוספות לתלמיד שחוזר אחרי היעדרות ארוכה או אחרי היעדרויות תכופות.

ישיבת צוות כשהתלמיד חוזר

מנהל, יועץ, פסיכולוג, מחנך ומומחה לילדים חולים ממתי״א (מרכז התמיכה האזורי של משרד החינוך), יחד עם ההורים והתלמיד.

בקשה לשעות חולים דורשת אישור רופא, ויתור סודיות ודוח נוכחות, והשעות לא מאושרות רטרואקטיבית (לפי הנחיות משרד החינוך, תשע״ט). לכן מתעדים היעדרויות ושינויים כבר מההתחלה. התנאים והמועדים מתעדכנים, והזכאות בהתלקחויות חוזרות נבדקת מול משרד החינוך, כל מקרה לגופו.

⏱ 1.5 דק׳

מתי״א הוא מרכז תמיכה יישובי אזורי של משרד החינוך, ובו רכזת לתלמידים חולים.

בנוסח המקורי של החוק הזכאות הייתה רק מעל גיל 5. התיקון (התשע״ז) הרחיב אותה לכל הילדים שחל עליהם לימוד חובה, כולל בני 3 ו-4. הקובץ של משרד החינוך שבמקורות מציג את הנוסח הקודם. בחוק, תקופות של אותה מחלה עם הפסקה של עד 4 שבועות נספרות יחד; היישום על התלקחויות הוא הסקה, לא קביעה של משרד החינוך. אם פאנס/פאנדס נכנסת להגדרה, זה נבדק כל מקרה לגופו.

התקנות מ-2025 קובעות מועדים להחלטה ולתחילת הלימוד: ההחלטה ניתנת תוך 7 ימים והלימוד מתחיל תוך 14 ימים, לפי תעתיק לא רשמי. לבדוק לפני ההצגה את המועדים מול קובץ התקנות (ק״ת 1580).

לפי ההנחיות משנת הלימודים תשע״ט (2018), שעות חולים ניתנו לתלמיד שחזר אחרי היעדרות של יותר מ-4 שבועות, או אחרי היעדרויות תכופות (סך 30 ימי היעדרות לפחות); לבדוק נוהל עדכני לפני ההצגה.

לא להשתמש במונחים ״504 הישראלי״ או ״תל״מ״: הם לא נמצאו במקורות של משרד החינוך.

יום אחד בהתלקחות

איתי, כיתה ד׳ (דמות בדויה) · תחנה אחרי תחנה

מה הוא חווה

מה עוזר

הנחיות של מומחים (2017) ודף העמותה, לא מחקר מבוקר ההתאמות מיועדות לימי התלקחות, ומתואמות עם ההורים ועם הצוות הרפואי. לא נענים להימנעות ולטקסים (פעולות כפייתיות, כמו שטיפת ידיים): ברגע שאפשר, חוזרים לשגרה ולכיתה. את התוכנית כותבים לפי ״הימים הקשים ביותר״, ומורידים התאמות בהדרגה כשהילד משתפר.

⏱ 4 דק׳

עוברים בין התחנות ב״הבא״ (שלט, חץ או רווח), או בלחיצה על תחנה. לשאול את הקהל רק בשלוש תחנות: השער, ארוחת עשר וההפסקה (״מה לדעתכם יעזור כאן?״). את שאר התחנות לחשוף בלי דיון.

ההנחיות מתארות התפרצויות של 45–60 דקות ואחריהן חרטה. כל ההתאמות הן הסכמת מומחים בהקשר אמריקאי, לא מחקר מבוקר. ההתאמות מבוססות על הנחיות הקונסורציום, ודף העמותה משלים אותן ואינו מקור ראיות.

בתחנת ארוחת עשר: זו המלצה של המצגת, שנשענת על החובה להערכה רפואית. זה לא ממצא מחקרי. בתחנת ההפסקה: שורת הבטיחות מקוצרת, והנוסח המלא בשקף 28.

בהנחיות הקונסורציום, ההתאמות בבית הספר נבחנות מחדש כשההתלקחות שוככת, ומורידים אותן ככל שהילד משתפר. ההנחיה לא להיענות להימנעות ולטקסים מופנית שם להורים, וכאן היא מוחלת גם על הצוות, כמו בשקף 32.

בחדר הטיפול

שאלות לפני שמתחילים

מתי בדיוק זה התחיל, ובתוך כמה ימים? מה קרה בשבועות שלפני כן: מחלה, חום, כאב גרון, גם אצל האחים וההורים? מה עוד השתנה באותו זמן: כתב יד, שינה, הרטבה, אכילה? זה כבר קרה בעבר, וחלף? מי רופא הילדים, ומתי הייתה הבדיקה האחרונה?

השאלות האלה מצטרפות לבירור הרגיל, כולל אירועי חיים ובטיחות הילד, ולא מחליפות אותו.

בהתלקחות: מה משתנה בעבודה

אם ההתחלה הייתה חדה: מציעים להורים לפנות לרופא הילדים עם ציר הזמן.

בשלב החריף הילד לא תמיד יכול להשתתף באופן מלא בטיפול קוגניטיבי־התנהגותי. מתחילים אותו ברגע שאפשר. בינתיים הדרכת הורים ותיאום עם הרופא מקבלים עדיפות, והטיפול הרגשי ממשיך לצידם.

בהדרכת הורים לומדים לזהות מתי נענים לפחדים ולטקסים של הילד בלי לשים לב, ולצמצם את זה כדי שהתסמינים לא יחמירו. ברגעים הקשים ביותר של ההתלקחות, המטרה היא לשמור על הילד בטוח עד שהחרדה או הזעם שוככים.

הסכמת מומחים, לא מחקר מבוקר

⏱ 3 דק׳

אפשר לסמן כל שאלה בלחיצה בזמן שעוברים עליה.

ההנחיות ממליצות לבנות ציר זמן ולברר זיהומים אצל כל בני הבית. התפקיד כאן הוא לשאול ולתעד, לא לקבוע אבחנה רפואית. חובות הדיווח והסודיות של אנשי המקצוע נשארות כרגיל.

בחדר הטיפול הסדר דומה לבית הספר: לשאול על ציר הזמן ועל מחלות בשבועות שלפני כן, ולהציע להורים לפנות לרופא הילדים, שיחליט על הפניה למרפאה זיהומית או אימונולוגית. הטיפול הרגשי וההדרכה להורים ממשיכים לצד הבירור הרפואי, לא במקומו.

הטור השמאלי לקוח מההנחיות הפסיכולוגיות וההתנהגותיות של הקונסורציום (Thienemann et al., 2017): בשלב החריף הילד עשוי לא להיות מוכן להשתתף ב-CBT באופן מלא, ועדיין כדאי להתחיל בו מוקדם ככל האפשר; ההורים לומדים לזהות מתי הם נענים לפחדים ולטקסים של הילד בלי לשים לב, ולצמצם את זה; וברגעים הקשים ביותר של ההתלקחות, המטרה היא לשמור על הילד בטוח עד שהחרדה או הזעם שוככים. זו הסכמת מומחים, לא מחקר מבוקר.

מה הייתם עושים?

נועה, כיתה ג׳ (דמות בדויה). ביום חמישי היא אכלה כרגיל. מאז יום ראשון היא לא אוכלת בארוחת עשר, אומרת שהיא מפחדת להיחנק, ומבקשת שאימא תישאר בשער. לפני שלושה שבועות הייתה חולה.

לחכות שבוע־שבועיים ולראות אם זה עובר

שבוע־שבועיים זה זמן ארוך מדי: הגבלת אכילה פתאומית דורשת הערכה רפואית מהירה, ולעיתים גם בדיקה שהמצב הגופני שלה יציב.

לעודד אותה לאכול לפחות קצת

עידוד לבד לא מספיק. לא מתווכחים על האוכל, ומעדכנים את ההורים באותו יום.

לתעד ולדבר עם ההורים עוד היום

זה הצעד הראשון: תיאור, תאריכים, ושיחה שמובילה לרופא הילדים. כשיש הגבלת אכילה, צריך הערכה רפואית מהירה. הבירור הרפואי מצטרף לבירור הרגיל, כולל אירועי חיים ובטיחות הילדה, ולא מחליף אותו.

לומר להורים שזה כנראה פאנדס

לא קובעים אבחנה רפואית: מתארים את מה שרואים, ואת האבחנה קובע רופא.

ואם זה היה מתפתח לאט, במשך חודשים?

הצעד הראשון זהה: מתעדים ומדברים עם ההורים. התפתחות איטית לא מתאימה להגדרה של הופעה פתאומית, אבל כדאי לשאול אם היה קודם שינוי עדין שפוספס. את ההערכה עושה רופא.

⏱ 4 דק׳

לבקש הצבעה בהרמת יד, ואז לפתוח את המשוב של כל אפשרות בלחיצה על הכרטיס, או ב״הבא״ לפי הסדר. לבקש שמי שמספר על מקרה מהשטח לא יזכיר שמות או פרטים מזהים.

המקור להגבלת אכילה: ההנחיות ממליצות על הערכה רפואית ובדיקת יציבות, לעיתים באשפוז. ״לא מתווכחים על האוכל״ היא המלצה של המצגת, שנשענת על החובה להערכה רפואית. זה לא ממצא מחקרי. הגבלת אכילה ופחד מחנק שכיחים גם בחרדה ובהפרעות אכילה.

אחרי המשוב, ״הבא״ חושף את השאלה: ומה אם זה היה מתפתח לאט, במשך חודשים? לשאול את הקהל לפני שקוראים את התשובה.

מה לוקחים הביתה

מה זוכרים

שינוי פתאומי הוא סיבה לחשוב גם על הגוף
מאמינים לתצפית של ההורים, גם בלי לדעת מה הסיבה
מציעים להורים לפנות לרופא הילדים, ולא קובעים אבחנה רפואית
בהתלקחות מורידים דרישות, לא מענישים על תסמין, ותומכים גם בקושי הרגשי
ילד שמדבר על פגיעה בעצמו או באחרים: פועלים מיד לפי נוהלי הבטיחות

מה עושים כבר השבוע: בחרו דבר אחד

שואלים: כמה מהר זה קרה, ואחרי מה? מתעדים תאריכים ודוגמאות משתפים עמית אחד בצוות במה שנלמד כאן

המחשה: ילדה יושבת בשקט על נדנדה מתחת לעץ גדול, ואימא שלה כורעת לידה בגובה העיניים

המחשה. תמר היא דמות בדויה

אצל תמר, מישהו בבית הספר שם לב כמה מהר זה קרה, תיעד תאריכים, והמשפחה הגיעה לרופאה עם ציר זמן.

לא לשכוח:

כשילד משתנה בן לילה, שואלים גם מה קרה בגוף.

תודה · מנהלות עמותת פאנדס ישראל

עמותת פאנדס ישראל, קהילת הורים בהתנדבות
Pandas.israel@gmail.com · panspandasil.org

ועכשיו: שאלות?

מה העמותה מבקשת מכם:

להזמין אותה למפגש עם הצוות שלכם.
לתת את פרטי העמותה למשפחות שצריכות ליווי.
להעביר את דף המידע לצוות בית הספר.

המצגת היא מידע כללי. היא לא כלי אבחון, ולא מחליפה ייעוץ רפואי.
© 2026 נועם גיל · הוכן עבור עמותת פאנדס ישראל · noamgill.co.il

להמשך הדרך

עמותת פאנדס ישראלחומרי הסברה בעברית, דף לצוות בית הספר ומכתבים לתקופות התלקחות והפוגה

panspandasil.org 
Pandas.israel@gmail.com

המכון הלאומי לבריאות הנפש בארה״ב (NIMH)שאלות ותשובות על PANS ו-PANDAS (באנגלית)nimh.nih.gov

האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדיםדף להורים (באנגלית)healthychildren.org

כל־זכותלימודים בבית לילדים חולים, וזכויות בחינוך המיוחדkolzchut.org.il

כנסי העמותהכנס רפואי במרכז הרפואי מאיר, 5.11.2026
כנס לאנשי חינוך בהרצליה, 14.3.2027

עזרה נפשית מיידיתער״ן: 1201, 24 שעות ביממה.
בסכנת חיים: מד״א 101.

סורקים כאן
לאתר העמותה, ובו דף לצוות בית הספר

מקורות

מקורות (המשך)

האיורים במצגת נוצרו בעזרת בינה מלאכותית (ChatGPT) לצורך המחשה. הדמויות בדויות.

פאנס/פאנדס כשילד משתנה בן לילה

הסיפור של תמר

מה הייתם חושבים?

מפת המפגש

מה זה?

שני שמות, קשורים זה לזה

PANDAS

PANS

הסימן הוא הפתאומיות

לא קו ישר, אלא גלים

כמה ילדים?

מה קורה בגוף?

סטרפטוקוק, החיידק של דלקת הגרון

מה ידוע

למה קשה להוכיח את הקשר

מהגרון אל המוח: ההשערה המובילה

מחסום הדם־מוח (BBB)

מחסום תקין

מחסום פגוע (בעכברים)

מה מצאו בילדים

בדם

בהדמיה

בגוף כולו

מה עדיין שנוי במחלוקת, ומה כן אפשר לומר

שנוי במחלוקת

מה כן אפשר לומר

אבחון וטיפול

אין בדיקת דם אחת שמאשרת את האבחנה

ציר זמן

זיהומים

בדיקה גופנית ונוירולוגית

שלילת מחלות אחרות

שלושה מסלולים שפועלים במקביל

אין תרופה אחת

ובישראל: לאן פונים, ומה זה עולה

המרכז הרפואי מאיר, כפר סבא

עלות

המשפחה

הורים במצוקה

מה הורים שומעים, ומה ידוע

״גזלייטינג רפואי״: כשההורים מרגישים שלא מאמינים להם

מה עושים

מה רואים בבית הספר המילה החשובה: ״פתאום״

אותה מחברת, שבוע אחר כך

כשרואים שינוי חד: חמישה צעדים

איך נראה תיעוד שעוזר

מה מערכת החינוך בישראל מאפשרת

לימוד בבית

שעות חולים

ישיבת צוות כשהתלמיד חוזר

יום אחד בהתלקחות

בחדר הטיפול

שאלות לפני שמתחילים

בהתלקחות: מה משתנה בעבודה

מה הייתם עושים?

מה לוקחים הביתה

מה זוכרים

מה עושים כבר השבוע: בחרו דבר אחד

כשילד משתנה בן לילה, שואלים גם מה קרה בגוף.

להמשך הדרך

מקורות

מקורות (המשך)

מקורות (המשך)

מקורות (המשך)

מקורות (המשך)

מקורות (המשך)

מקורות (המשך)

פאנס/פאנדס
כשילד משתנה בן לילה